הערעור
1. לפנינו ערעור על פסק-דינו (הכרעת-דין וגזר-הדין) של בית-המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' חן) בתיק ת"ד 1591/02, לפיו הורשע המערער ביום 19.5.05, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת גרימת מוות ברשלנות - לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), בשילוב עם סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ונידון ביום 21.11.05 לעונשים שלהלן: לשלושה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, לשלושה חודשי מאסר על-תנאי, לקנס בסך 3,000 ש"ח, לשבע שנות פסילת רישיון נהיגה בפועל ולשלושה חודשי פסילת רישיון נהיגה על-תנאי.
הרקע העובדתי
2. בתאונת-דרכים טראגית, שאירעה ביום 2.3.02 בסמוך לשעה 6:00 בבוקר בכביש בית-שמש - ירושלים, בקטע הדרך שבין שער-הגיא לצומת שמשון ובסמוך לפנייה למושב מסילת-ציון, קופדו חייו של המנוח אלירן בן-לולו ז"ל, צעיר בן 19, ששירת כחייל בשירות חובה בצה"ל.
בתאונה התנגשו חזיתית מכונית פרטית מסוג סקודה שנסעה לכיוון בית-שמש ושבה נהג המערער, עם רכב מסחרי מסוג טרנזיט שנסע לכיוון ירושלים ואשר בו נהג חוסני ברהום. המנוח, שנסע במכונית הסקודה נפגע אנושות כתוצאה מהתאונה, ומותו נקבע במקום. שני הנהגים - המערער וברהום - נחבלו ונזקקו לטיפול רפואי אינטנסיבי וממושך. פגיעתו של המערער הייתה קשה. הוא סבל מחבלות מרובות, ובין-השאר מקרע באורטה ומשברים בירך ובמרפק.
עובר לתאונה יצא ברהום לדרכו מבית-שמש בשעה 6:00 בבוקר. על המערער, שהיה אותה עת חייל בחופשה, עבר עד לשעת התאונה ליל נסיעות ממושך, שבמהלכו נסע עם המנוח ושתי ידידות לבילוי בתל-אביב, כאשר הוא נוהג כל העת ברכב. הוא יצא לחופשה מבסיסו בשעה 16:00, ובשעה 23:00 נסע עם המנוח למעלה-אדומים לאסוף את אחת הידידות ומשם לירושלים לאסוף את השנייה. בהמשך נסעו הארבעה לבילוי בתל-אביב שנסתיים בשעה 5:00 בבוקר. לאחר שהסיע את שתי הידידות לבתיהן, נסע המערער לכיוון בית-שמש כשהמנוח ישן לרוחב המושב האחורי של המכונית. לדאבון הלב, משינה זו לא התעורר עוד המנוח.
התאונה החזיתית אירעה בקטע כביש ברוחב של 11 מטרים (לא כולל שוליים סלולים), המחולק לארבעה נתיבי נסיעה - שניים לכל כיוון, שביניהם פס הפרדה רצוף, כאשר לכל נהג היה שדה ראייה למרחק של כ-250 מטרים לכל כיוון. המערער נסע במגמת עלייה קלה, ובכיוון נסיעתו התעקל הכביש, בעיקול שאינו חד, לימין.
האישום וההליכים בבית-משפט קמא
3. בגין התאונה ותוצאתה הקטלנית הוגש כתב-האישום נגד המערער (נאשם 1) ונגד חוסני ברהום (נאשם 2). בכתב-האישום נטען, כי התאונה אירעה בסמוך למרכז הכביש, שעה ששני כלי הרכב סטו מנתיב נסיעתם וחדרו כל אחד לנתיב הנסיעה הנגדי, תוך חציית קו הפרדה רצוף, וכי ההתנגשות החזיתית הייתה בחלקו הקדמי-ימני של כל רכב. עוד נטען בכתב-האישום, כי התאונה נגרמה בשל רשלנותם של שני הנהגים, בכך שנהגו ברכביהם בחוסר זהירות אגב סטייה מנתיב נסיעה וחציית קו הפרדה רצוף, ובכך שלא בלמו ו/או הסיטו את רכבם לימין באופן שהיה מונע את התאונה. לגבי המערער אף נטען כי רשלנותו באה לידי ביטוי בנהיגה במצב של עייפות ניכרת.
4. כל אחד מהנאשמים טען בבית-משפט קמא, כי השני היה זה שגרם לתאונה מחמת סטייתו לנתיב הנסיעה הנגדי, והמחלוקת התמקדה בעיקרה בשאלת מקום ההתנגשות (אימפקט), ושחזור מסלול נסיעת כלי הרכב. לאחר התאונה נמצא רכב הטרנזיט כשהוא ניצב בנתיב הנסיעה של מכונית הסקודה ופניו לכיוון שממנו הגיע, ואילו מכונית הסקודה הגיעה אל מחוץ לכביש, לשטח המצוי מימין לנתיב נסיעת רכב הטרנזיט, הנתיב הנגדי לנסיעת מכונית הסקודה.
מטעם התביעה העידו בוחן התנועה, אלי דוד, ואחת מידידותיו של המערער, מיטל אדרי. מטעם הנאשם ברהום העידו הוא עצמו ומומחה לשחזור תאונות דרכים, מר יצחק עמיאל. המערער העיד לעצמו.
המערער אישר בבית-משפט קמא, כי אכן סטה מנתיב נסיעתו אל הנתיב השמאלי, אך טען שנאלץ לעשות זאת בלית-ברירה, בשל סטייתו המוקדמת של רכב הטרנזיט לעבר מסלול נסיעתו, ואי-תגובתו של נהג הרכב להבהוב אורות מצדו. לגרסתו, סטה לעבר הנתיב הנגדי בכדי להימלט מתאונה (כלשונו "שברתי את כל ההגה שמאלה"), אך לא עלה בידו למנוע את ההתנגשות, אשר אירעה לטענתו בשעה שחלקו השמאלי של הטרנזיט היה מעבר לקו ההפרדה. מנגד, ברהום העיד בבית-משפט קמא, כי כלל לא סטה מנתיב נסיעתו ולא עבר בשלב כלשהו לנתיב הנסיעה הנגדי, וטען כי משהבחין במכונית הסקודה סוטה לתוך נתיב נסיעתו בלם וסטה לימין הדרך. בוחן התנועה המשטרתי חיווה דעתו, על-סמך סימני הבלימה ופיזור השברים של כלי הרכב, כי ההתנגשות אירעה בעת שמכונית הטרנזיט החלה לחצות את קו ההפרדה. המומחה מטעמו של ברהום, מר יצחק עמיאל, חלק על ממצאיו של הבוחן המשטרתי, והעריך כי ההתנגשות אירעה כולה בנתיב נסיעתו של רכב הטרנזיט ושלל את האפשרות שנהגה סטה מנתיבו.
פסק-דינו של בית משפט קמא
5. בהכרעת-הדין קבע בית-משפט קמא, כי מקום ההתנגשות (האימפקט) היה במסלול נסיעתו של רכב הטרנזיט, וכי בעת התאונה היה הטרנזיט במלואו בנתיב נסיעתו. למסקנה זו הגיע בית-משפט קמא בהסתמך על מכלול הממצאים מהזירה, וביניהם מיקומם של השברים והרסיסים, כתמי הנוזלים, החריצים על הכביש וטביעות הצמיגים. עם זאת, קבע בית-משפט קמא, כי היה זה נהג הטרנזיט, הנאשם ברהום, שיצר את המצב המסוכן עת חצה את קו ההפרדה הרצוף בכיוון נסיעתו, וכי בשלב מסוים שב וסטה הלה עם רכבו לכיוון מסלולו המקורי ובלם בלימת חירום שהותירה את סימני הבלימה בנתיב נסיעתו. בית-משפט קמא קיבל את גרסת המערער, לפיה הבחין ממרחק רב ברכב שנסע מולו, כאשר חלק מאותו רכב נמצא בנתיבו, וכי בשלב ראשון הבהב לו והמתין קמעא, ובשלב שני - כאשר חשש מתאונה - סטה שמאלה. את עדותו של הנאשם ברהום דחה בית-המשפט, בציינו כי הלה התקשה לשחזר את האירוע ובגרסאותיו נתגלו סתירות לא מעטות.
באשר לערנותו של המערער בזמן התאונה קבע בית-משפט קמא, בין-השאר על-יסוד עדות המערער עצמו, כי הלה לא ישן משעה 8:00 בבוקר של היום שקדם לתאונה במשך 22 שעות, וכי משעה 23:00 ועד לשעה 6:00 נסע לבילוי בתל-אביב, ובמסגרת זו אף נסע למעלה-אדומים ולירושלים לאסוף את ידידותיו ולהחזירן לבתיהן לאחר הבילוי. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי המערער, שהיה מודע לדבר עייפותו ולסכנה הנובעת מכך, אמנם עצר את רכבו עובר לתאונה בתחנת-דלק לשם שטיפת פניו, אך לא היה במצב כשיר לנהיגה ברכב ולשליטה בו, בשל עייפותו, וקל וחומר שלא היה כשיר לנהיגה בין-עירונית, המחייבת צפייה למרחוק, קבלת החלטות מהירה ותגובה זריזה.
בית-משפט קמא מצא, כי שני הנאשמים התרשלו. הנאשם ברהום התרשל בכך שבסטייתו מעבר לקו ההפרדה, בטרם חזר למסלולו, יצר את המצב המסוכן, שהביא לתגובת המערער בסטייתו למסלול הנגדי. המערער, שאמנם לא יצר את המצב המסוכן, התרשל, על-פי קביעתו של בית-משפט קמא, בשניים: בכך שבניסיונו להימנע מתאונה חזיתית הגיב לסיטואציה האמורה בסטייה לנתיב הנסיעה הנגדי שלא לצורך, במקום להאט ולסטות לימין הדרך הרחבה יחסית, שכללה שני נתיבים בכיוון נסיעתו ושוליים סלולים, ובכך שנהג במצב של עייפות ניכרת, אשר בעטייה לא היה כשיר לנהיגה.
6. בגזר-הדין קבע בית-משפט קמא, כי רשלנותו של הנאשם ברהום חמורה יותר מזו של המערער, שכן הוא החל את שרשרת הסיכון בסטייתו לנתיב הנסיעה הנגדי. עם זאת, ציין בית המשפט כי אין לייחס למערער רשלנות בדרגה קלה, הואיל ולא הגיב כפי שנהג סביר היה מגיב, וזאת על-רקע העייפות הרבה שבה היה נתון.
על המערער - שנפגע גופנית בתאונה באורח קשה, שסובל נפשית מהטראומה של מות חברו הטוב, ושלחובתו שלוש הרשעות תעבורה - הוטלו שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בנוסף לעונשים שצוינו לעיל. על הנאשם ברהום - שלחובתו 53 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, חלקן בעבירות חמורות, הטיל בית המשפט מאסר של ששה חודשים לריצוי בעבודות שירות, בצד רכיבי ענישה נוספים, זאת בהתחשב, בין-השאר, בכך שרשלנותו בסטייה מנתיב נסיעתו הייתה (כלשון בית-המשפט) "רגעית ונקודתית", ובנסיבותיו האישיות וביניהן העובדה שבתו נכה בשיעור של 100%.
השלמת גזר-הדין על-ידי בית-משפט קמא